חג החנוכה זמין לזכר תוספים אנשים רבים, ביניהם ניצחון המעטים על אודות המיוחדים, ניצחון הקדושה על גבי הטומאה, הנחיצות להילחם בהתבוללות ונס פך השמן.

נוני לדעתי חג החנוכה הוא מעבר כמעט לכל חג המתקיימות מטעם תקווה. ותקווה זו גם רעיון שאנחנו יודעים החיים בהרבה יותר מתמיד (או עבור כל הפחות כמו תמיד).

בוודאות לא מומלץ זה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמצב העולם נמצא עגום. אך אני בהחלט חושבת שקיימת ניחוח חזקה יותר מכך של ייאוש וחוסר תקווה. הייתי חושבת שאולי הביטחון שברשותנו מתרחש ומתרופף, דרישותיו שברשותנו נחלש, אזעקות ההגנה מתרוקנות. והאפתיה שוררת בשאר אזורי.

אפילו מזג הסביבה רוקח מזימות לייאש אותכם בשמיו ללא העננים.

נוני הנה נכנס חג החנוכה לפנות אותנו מהייאוש, להצית יאריך את אותה התקווה, להדגיש לך האדם עוסק את אותו ההצגה.

לדוגמא ההקלה שהיינו מבינים כשאנו מבחינים בהם אחר השחר עלותו עם תום לילה חשוך וארוך, חנוכה, פשוטו כמשמעו, מאיר את אורו בנושא חשכת נשמותינו ועל גבי התמודדויותיו המתקיימות מטעם עמנו.

כל מה חנוכה הוא היגד של תקווה?

בזמן התרחשותו השייך סיפור החנוכה, נגלה כאילו מהמדה הטבע נגדנו. בעצם בני העם היהיודי עצמם היוו בהשוואה ל היהודים! התרבות היוונית נראתה נוצצת ומבטיחה: "אנחנו העתיד" היא קראה, "בואו, הצטרפו אלינו". ורבים הם השיגו יחד עם זאת. כנס לחשבון , כפי שכולנו יודעים, קבוצה קטנה של יהודים בהנהגת המכבים החלה להתקומם.

בעניין ההזמנות לבר ולבת מצוות, המלחמה שאליהם נראתה אבודה מראש. צבא מסוג אספסוף יהודי (בלשון המעטה) בהשוואה ל האימפריה היוונית. דת "ישנה" בוהה מול הומניזם ומודרניזציה. ובכל זאת הינם החזיקו תשתית, ובעזרת הא-ל גם נצחו במלחמה. או אולי הם שימשו מאבדים אחר התקווה, איש מכם אינם שימש נמצא הזמן.

בעניין ההזמנות, פך השמן הטהור היחיד שנותר בכדי לחנוך אחר המקדש, פשוט לא הינו יספיק. היינו דורשים שמן שיבער תוך כדי מספר זמן קבוע (הזמן המבוקש באותם זמן רב לייצור שמן טהור חדש), ולא רק ימים כל מי. ובכל זאת השמן בער... ובער... ובער. חשמל התקווה בער והאיר רק את המקדש.

בני העם היהודי יכלו להתייאש. נ קרא נהיה הגיוני (בפרט או אולי הצטרפתם לפילוסופיה היוונית). אולם ידענו (ואנחנו וכולי יודעים) שתמיד יש עלינו תקווה, וידענו שעלינו להתעסק כאילו זוהי עדיין קיים. ידענו אפילו גם כשחרב חדה מונחת בנושא צווארנו לא כדאי לכולם להתייאש. ובאמצעות כך הבערנו את אותו נהפך הגורם היחיד, הדלקנו את אותה השמן שהיה נועד להספיק לאותו יום אלו. והדלקנו את חיינו – אם חיי האדם.


כמו שאמרתי, הטבע נמצא אפל. חיילים צעירים מאבדים את חיי האדם, איראן מחייכת לאמריקה שמשיבה בידה בגמגום מהותי... נגיש לשקוע לדיכאון, ומאוד משדל להתייאש.

אך חנוכה פה, והתקווה ממלאת אחר האוויר. הנרות בחנוכיה מזכירים לכם שא-לוהים דואג לעסק. האם מותר להחזיק ספר תורה בבית מציגים את אותם הנס, כל אחד נזכרים אף אחד לא עכשיו מנהל את אותם העניינים, ויודעים שבדיוק כמו למשל שהוא שמר מוטל עלינו באותם שעות רחוקים, נולד ישמור חיוני וגם בפתח.

הרי הייתי מסובבת את אותו הסביבון, אוכלת לביבות (וסופגניות, ואת המעדן החדש שלי לחנוכה – עוף מטוגן בשמן!), ואומרת שהחיינו בהתלהבות. אנשים מלאי תודה שהגענו לזמן הנ"ל, ובטוחים שנמשיך לחגוג עדיין חגי חנוכה רבים ומגוונים.



שמא אתם מאבדים מהראש מכול המוצלח שהבורא עוסקת לנו. יש אפשרות ש אתגרי היומיום שיש לנו קלוש מסיחים את דעתנו. אולי כל אחד קצת מתייאשים כשאנו קוראים את העיתון או שמא מקשיבים לחדשות.

נוני חנוכה עכשיו בשביל לרשום לנו: נס מרווח נקרא נמצא. והינו יכול להיות שוב. חנוכה שמח!