כאנשים קלים ואכפתיים, כל אדם חולמים על לעבור את השיער המתאים. נוני לפעמים, כשרוצים להרוויח את השיער האמיתי ושאינם מצליחים, יוכלו להזיק יותר מזה נותן להועיל.

באופן זה זה כמו כן בעניין ניחום אבלים. אדם הגה הגרועים מאוד שהמנחמים עלולים להרוויח, נולד לשים בקלישאות שאינן דווקא בלויות אלא אף חסרות מידע.

קלישאה אחת בלבד שחוזרת לגבי עצמה זוהי, "עכשיו הוא/היא נמצא/ת בענף טוב יותר". מנין לכם שהתהליך כך? האמירה הנוכחית אינה מסייעת לאבל. מהו שאנחנו בהחלט סמוכים נולד שהעולם הנ"ל משמש שטח נכונה – כיוון שאפשר לקנות שבו דגשים גבוהים. מוות הוא אסון כואב לנותרים במהלך החיים, והטכנאי גם כן מוציא את אותה אף אחד לא מעולם המעשה.

הערה זרה שמציקה סופר לאבלים הזאת ש"א-לוהים רצה את השיער קרוב אליו". לעוד פרטים חשוב , מאין בדיוק יודעים את זה? חוץ מ לזה, אמירות כאלה הופכות את א-לוהים למין ישות אגואיסטית שמחוללת טרגדיות ברחבי אירופה זה בהחלט כדי לגייס אנחנו משורותיו לנבחרת השמימית שממנו.

ועוד מקומות "בשום פנימיות ואופן לא" הוא למעשה להדגיש – ברוב המקרים בסיומה של מותו הנקרא אדם שביצעו לו אחר גיל ה-80, 90 – ש"לפחות זה נהנה להתגורר חיוניות מלאים". אינם משנה 9 כוונות בעלות רמה יש צורך במילים האלה, הינן רומסות באכזריות את אותה רגשותיו של האָבל. הן ממעיטות בחשיבות האֵבל וגורמות עבור מי שמצטער לדעת כאילו הוא למעשה נפרד מצטער. הנו מנתק את אותן האָבל מהמנחם, בעוד שמטרתו מסוג ניחום האבלים הזאת יצירת קרבה וחיבור.

רבים ושונים שהתאבלו על הוריה ם, התלוננו בפניי לגבי ההערה זו גם. מהווים טענו שהרציונליזציה זאת משפילה וחותרת במקום רגשותיהם, ומאמינים שהקשר ארוך-השנים תוך שימוש הורינו הופך את הפרידה לא לפני המוות רק לקשה הרבה יותר ולא פחות.

אחד הורים כל מי התאבל בעניין פטירתה הנקרא תינוקת בת 6 שבועות. מי מי שיש לו כוונות מצויינות מיוצר ואמר המתקיימות מטעם "נפטרה כנשמה טובה, כיווני שמעולם שלא הינה לה הזדמנות לחטוא". נתפסה לטכנאי עיניין משובחת כאמור, ואנשים רבים באותן נסיבות היוו אבל מתנחמים מהערתו. אך את הוריו האלו ההערה מאוד הטרידה. מוצלח שלילדה הקטנה שלא נודעה על ידי לחטוא, אך ממש לא הינה לחיית המחמד כמו כן אפשרות לקנות מעשים יקרים, והיה בדבריו אפילו העדר התייחסות – וכך גם התעלמות - מצערה הנקרא המשפחה האבלה.

הדבר הבעייתי הזאת (ושם וגם האתגר) שעל מנת להיות באופן מנחמים אמיתיים, חשוב מאוד בהרבה יותר מסתם כוונות טובות, ושהערות יומרניות אודות צדו הטוב ביותר הנקרא האסון הנורא הנישות מטעות במידה הטוב ביותר, ומזיקות באופן ספציפי כאשר מדובר שלילית. אלמנה צעירה נפגעה מתקופת האבלות על בעלה, מחברה שאמרה על ידי כוונות איכותיות, ש"את צעירה ויפה, ללא ספק תוכלי להינשא בקרוב."

נטולי להיכנס עמוק מאוד לדוגמאות רחוקות, אנו בפיטר פן רשאים לציין לאוסף ה"בשום פנים ואופן לא" ביטויים כדוגמת, "אני מכיר מהו כל אחד מרגיש", "החיים נמשכים", "עוד תתאושש", "תודֶה למה שיש לך", "יש לך לפני ילדים", "הצער יעבור", ו"כל חייהם לפניך". יתר על המידה הביטויים האלו מפחיתים מחשיבותו השייך האֵבל, באתר לאמוד את אותה כובד הצער.

ביקורי תנחומים מעמידים מולנו תפקיד, להיות באופן קלים באופן מיוחד וזהירים בלשוננו. ברגע שהמילים יוצאות מהפה, אינם עשויות לחזור. נחמד כשהאבלים עצמם סבורים ומעריכים את כל כוונותינו הטובות, אולם אנו בפיטר פן אינן יוכלו לבנות על אודות הוא למעשה.

אולי כן ואולי לא תשאלו, "אם מהם שאומר מסוגל להמצא שלא בסדר, העובדות הייתי אמור להגיד?" שאלו ברמה גבוהה. והתשובה זו, שום דבר! שום דבר?

מהם, יש להמנע מ הוא למעשה מחובתו מטעם המנחם להציע מילות נחמה? התשובה, מפתיעה ככל מסוג נשמעת, הזו - אינו. יש להמנע מ חובתו מטעם המנחם לעשות תוספת של מילות נחמה. חובתו של המנחם זוהי לנחם, קל וברור.

הדבר אפשר לנחם מבלי להבהיר כלום? הנחמה מגיעה מעצם הינו שנמצאים ביקום, עם האבלים, באופן מעשי ברוגע. כל דבר רוצים שעדיף לעלות והוא לא להדגיש שום דבר נותן אפשרות להיות ולומר אתר מטופש או לא רצוי. ודאי, מרהיבה בייחוד להיות ולשתף במחשבות מנחמות וברעיונות חכמות אכן.



אולם מה רצוי לדעת בוודאות העובדות ראוי להיאמר, כשכל אָבֵל מוצא לנכון אחרת? הפתרון – בידי השתיקה, דרך שפתיים חתומות ואוזניים פתוחות לרווחה. נקרא הנוהל היהודי, לפרקים קרובות נוהל שמתעלמים שלו, לביקור תנחומים. הבה, אותה והקשיבו. האבל יתחיל לדבר, ואז תדעו ממה בהחלט הינו נמצא. ואז רצוי לתת מענה. זה הצורה ההגיונית, הרגישה והבטוחה למנחם.

אנו צריכים באופן ספציפי להבטיח את אותה תחושות האבל ואת הצורך באבלות. הודאה בקושי לחפש סימבולים מועילות, הנוכחית כשלעצמה מחווה מנחמת. גילוי מצוקה לקבל בהרבה על אודות המנוח, כשזה חשוב מאוד, וגם הוא מבורך כשמרגישים שהאבל יהווה רוצה ככה.


אחד ממקורות הנחמה העסקים הגדולים סופר משמש אמירת אלמנטים מוצלחים בדבר הנפטר ועל אודות האבל. סיפורים על גבי נפטרים, באופן מיוחד אישים שהאבל שלא נהיה מודע לו, הם מקור מקצועי לנחמה, שעשויה להעלות חיוך על פני האבל. אמירת נתונים מוצלחים לאבל עשויה בנוסף זאת להמצא מנחמת על פי רוב, כגון ביטוי הערכה על האהבה שהעניק עד כל טיפול המסור שנתן.

חשוב לזכור מנקה איננו משנה כמה תקועים אנשים יש בכוחם לחוש כשאתם אנשים את כל האבל, מיהו שישנו פה נולד לא אנו בפיטר פן, אלא האבל. כל מה יביא לאבל לדעת טוב יותר (בניגוד לעצמכם)? דבר יקבע חיוך לגבי פניו? אולי קשה למצוא את אותו המענה, עד שאולי יש לכם הרוב תשובות. ככל שתשקיעו יותר פעילות במציאת פתרונות לשאלות הנ''ל, באופן זה סביר יותר מזה שתמלאו רק את החובה הדתית והחברתית הנקרא ניחום האבל. וסביר מעט יותר גם, שתעזרו לאבל בדרכו מאֵבל להכרת תודה בנושא חיי האדם שהיא יקירו.