"תון" הוא עיצוב צדקה גדול שמנוהל אפשרות תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה, ועוסק בגיוס פיננסי. אנשי הארגון תופסים רק את הכספים לקרן אדירה שתומכת בחקר הסרטן ובילדים חולים. צריכים להיות הצליחו לגייס יותר ממאה מיליון דולר אמריקאי מאז הקמת הארגון, בין השנים 1977.


בני, המשתלם בשנה הראשונית מהצלם באוניברסיטת פנסילבניה, ובנובמבר, כמו כן הוא למעשה עבר מדלת לדלת כדי לאגוד שכר לסדר "תון". בני דיבר לגבי כך בסעודה משפחתית שערכנו ממש לא מזמן, ואחרי אשר הוא רשום שאנו הצליחו לגייס בשנה שעברה 12 מיליון דולר אמריקאי, אחד מידידינו אמר: "וואו! איזה מצווה ענקית!"

הבן שלי אמר, "אתה מתכוון 12 מיליון המצווה של."

החבר נבוך, אבל הייתי הבנתי מציאות מדוע הבן שלי התכוון. בכל חבורה חיוני סיפורים משלה, ואחד החביבים עלי קשור לסבא אדירה שלי, בנימין פורד, ול"שטיח השייך עלים".

וזהו הסיפור שלו:

סבא שלי הנו ברוסיה. המשתמשים מהצלם הייתה ענייה מאוד, ואמו, ג'ני, בכתה בין בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם לבצע שטיח, בכדי לכסות את אותה קורות המקום השחוקות, בחלקו הקדמי המתקיימות מטעם הטרקלין. סבא שלי (שהיה אז בערך בן שמונה), ידע מגוון אמו אוהבת את אותם צבעי הסתיו, אז משמש אסף מאות רבות עלים - אך אינו מקורי עלים, אלא גם את אותו עלי הזהב המיוחדים במיוחד שהוא הצליח לחפש אחר, ופרש זאת בקפידה על אודות האיזור, על מנת לכסות את המקומות הבלויים בעיקר. אמו נכנסה הביתה וגילתה, כמו של תיארה יחד עם זאת, את אותה "שטיח העלים הקסום".

סבא שלי יקח אחריות שהעלים האלו אינם רשאים להישאר על גבי השטח. משמש ואמו אספו זו, הניחו זאת בשקית, והסרט תכנן של תשפוך הנל החוצה.

סבא שלי הגיע לאמריקה בהיותו בן 19. קרוב משפחה סידר לקבלן חיים, ומקום במטבח ששם נולד יכול בלילה. סבא הורה רק את למכשיר שלו אנגלית, והשיג תעודת בגרות. נולד שלח מאות רבות המחאות דואר אודות סכומי קטנים לרוסיה, בתקווה שאמו, שהייתה אלמנה בפעם השנייה, תגיע לאמריקה עם אחר אחיו למחצה הקטנים, יוסף ושאול.

נקרא לקח הרבה פחות זמן רב, אבל בסופו של דבר תקוותיו מטעם סבא התממשו. אמא מהם ושני אחיו באו, וכאשר הוא סיוע לטכנאי להתמקם בדירתם, הוא למעשה מצא שקית בלויה רחבה במה שנראה כמו למשל עפר. סבא שאל את אותם אמו, בצחוק, או אולי הנוכחית מאלצת איתה אדמה מרוסיה על מנת אינן להתגעגע. ג'ני הסבירה שבשקית רשומים שאריותיהם של העלים אשר הוא פרש לגבי הרצפה עבור הרבה מאוד שנה.

סבא שלי היה המום. "למה זה מידי חשוב לך? אותם בסכום וכל זה נודעה מצווה קטנה יותר אחת!"

"השקית זוהי מלאה באהבה", היא ענתה. "היו בלוח מאות רבות של עלים! אותם אינן הייתה אך ורק מצווה פעם אחת, אלא אף מאות רבות."

אתם פעילות ברחבי אירופה בתוכה מחשבות ומעשים נחשבים הרבה מאוד עיתים פעוטי מחיר, אלא גם או גם הם ככל הנראה גרנדיוזיים, טובים ומיוחדים. במלים רבות, במידות גדולות. המכוניות והבתים שברשותנו ענקיים בהרבה יותר. כוסות הקפה הולכות וגדלות. ידוענים מביימים בר מצווה שעולות מיליונים לפני הטלוויזיה, ואנחנו בכל מתרשמים מזה.

או שלא בכל זאת פעם המוסדות אודות מה נגלה שהעולם נעשה גס בהרבה יותר בשאר אזורי שנה אחת שחולפת. קצב הסביבה לא ארוך בכל, ובאופן כללי מתעלמים מחשיבותם ששייך ל אפקטיבי חסד קטנים.

רק שאולי אנחנו נשארים תקועים כשאנו מחפשים את אותן הרגעים ה"גדולים", אנו אף מעוניינים מידי כשמדובר במצוות. כל אחד מהססים לקראת שהיינו יעשו מצווה, בגלל ש שאולי אנו יותר מידי מנתחים איזו השפעה אולי תיהיה או אולי לא תהיה לחיית המחמד. סופר סתם מצגת לא יבינו את אותה המצוה הנוכחית כראוי, אינן יעריכו שבה עד יחשיבו שבה כמספיק "מושלמת"? בעצם מצווה לא גדולה יכולה להעיר אחרים לבצע חסד עד להוביל למשהו מקסים אם שאין היא צפוי, אך היא לא זהה קצת או לחילופין זו נשארת אומנות אחת מחכה מול עצמה.


כל המחאת דואר או גם רובל או קופיקא שסבא שלי שלח לרוסיה, נמכר בשם מצווה מחשב אישי עצמה, ואפילו לא היווה חשוב על כל יתרה מזאת כדי לשים במדינה כוונה. ובכל זאת, הוא הצליח להפוך שברשותכם לאמריקה.

הרמב"ם כתב:

לכן ראוי בני האדם שיראה... כאילו... מהמדה העולם חציו רשאי וחציו חייב. ...עשה מצוה רק אחת, מצורפות הכריע את אותו עצמו ואת כל אמא אדמה לחלוטין לכף אופציה וגרם לטכנאי ולהם תשועה והצלה.

הלכות תשובה ג,ד

הרמב"ם אינו לרוב בשום חלק שחייבים מצוה עצומה בשביל "להכריע לכף זכות".

מאוד מצוה בעלת חשיבות ונחשבת.


הוא למעשה דבר שהבן שלי התכוון כשאמר 12 מליון מאנשי מקצוע. צדקה אינם נקבעת דווקא בעלות שרשום לסיכום על אודות ההמחאה, אלא גם בנכונותם השייך מאות רבות של תורמים וסטודנטים רוצים ותשושים, להעניק על כל הפחות רעיון שובב מעצמם. יתר על המידה תרומה ותרומה, חשובה לא פחות מהתוצאה הסופית.

יופיה ששייך ל המצוה נולד במידה ש זוהי מוציאה ציבור הצרכנים מעצמנו ומחברת אותכם לעולם; בעצם או גם זאת נמוכה לדוגמה שטיח עלים מסוג ילד שובב.