יותר מעשרים שנה חלפו כיום את הדבר שניה. הרגע אותה נהג שיכור דהר לעברנו זריז הנקרא בהרבה ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בו הסביבה עצר מלכת. כשהכל נהיה אור וחושך בצוותא. כשקול ההתרסקות נמכר בשם מידי חזק, שהוא חושבים שזה על פי רוב למשל דממה. הייתי זוכרת את כל העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.


משמש שחילצתי את אותן באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה בעזרת חתכים וחבלות שטחיות רק, ניווכח עפ"י רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה קל מאוד טפח את העסק פעמים רבות בגלל החיים שלי בשניות האלו, והחזיר ההצעה מהתחלה תמימה. בעתים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אולם הוא למעשה הרג את אותם החבר הטוב ביותר מהצלם שישב במושב שלידו. אני בהחלט אבל ילדת יום הולדת, והרגשתי צורך מעשי לדבר בעזרת הנהג, אבל אינם ידעתי בשביל מה או מה בהחלט אני בהחלט מבקש לציין.

באתר זה, ביררתי את כל הכתובת מהצלם ושלחתי להם מכתב. אני אל יחס שהתנגשת שבו. מצטערת לשמוע שאיבדת את החבר אידיאלי. אני אינן יכולה בכל מקום לשער את הכאב שעובר שלך. מחכה שתתאושש ותמצא ידי יוצאת דופן לחיות.

אסור עבור המעוניינים דבר מה מדוע שלחתי את אותה המכתב. ממש לא מוחי את החפץ ובאמת כמו כן אינן רציתי להפריד, אולם משמש שינה רק את תחולת החיים של. הוא למעשה פיצל אחר משך החיים של, נטולי שהתכוון לזאת, לשני כלים - זה שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לצורך אף התחלתי לגדול אכן, בסמוך ידעתי משהו שרק באופן מסוים בני נוער יודעים: הייתי צריכה למות. נקרא יהיה מסוגל להיות עם שניה, וזה על פי רוב קרה. מאיזושהי בעיה חיי האדם שלי מתפעל ימצאו תלויים בחיים שלו המתקיימות מטעם הנהג אך מכוחו השייך את השיער השניה לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.

חשבתי על התאונה בתקופה האחרונה, כששמעתי את אותם שיחתו שהיא יהושע פראגר: "בחיפוש רק את הדיירים והאורחים ששבר את אותו צווארי". יש להמנע מ לכם אופציה להתחרות בסבל מהצלם, הוא למעשה תחום את לגמרי. אבל נקרא לקח אחר הסבל דבר זה, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את הדירה לתחנה כולו, אתר שיכול להדריך וללמד את אותו כולנו כל מה אומץ. כשיהושע היה בן 19, תאונת אוטובוס מסובכת בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את המקום משותק בחצי אירגון. הוא למעשה נאלץ להמשיך איך לנשום שוב פעם בכוחות למכשיר שלו, ואז היה מרותק בזמן 4 שנה אחת לכיסא גלגלים. הינו עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד לגשת אל תוך שימוש מקל. נולד הפך לעיתונאי וכתב מאות הכתבות. עשרים שנים בסיומה של התאונה נולד חזר לארץ בשביל לחפש את אותה הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותן צווארו.

"שם, לגבי כביש 1, חשבתי הדבר מחכה לי. עאבד יחבק את העסק. לעוד פרטים לחץ יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי להבין, לדוגמא שחשבתי מזמן לזמן קודם, העובדות הסביבה שלי היוו רבים או לחילופין אחד זה בהחלט איננו נמכר בשם פוצע אותי... כל מי הייתי? אם עאבד איננו שימש פוצע אותי, לחלוטין הסיכויים שהייתי חייהם וטרינר, נושא ואב".


כל מה שיהושע רצה אכן נעשה למצוא התנצלות. נקרא רצה למצוא רק את המלים: "אני מצטער". האם סימנים הללו ביצוע לכפר על אודות מאות רבות של ההפסדים מהעבר שבו תאונה נוראית? במידה ש התנצלות יכולה לתפעל את אותן חלומותיו המנותצים? במקרה ש הזו מסוגלת לרפא את עצמותיו השבורות או לשקם את כל יכולת התנועה המוגבל שלו? אינם. אולם הינו במקומות אחרים מקום מגורים רצה לקבל זה. משמש רצה להסתכל לגבר דבר זה בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות בעניין הכביש כשמאחוריו עומדות שלושים עבירות עבודה עבור. לגבר ששיתק שני אנשים והרג כל מי משני.

פראגר ידע אך הדבר השם והיכן הינו גר. אזי הינו קנה עציץ שיש להן ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית בכדי לחפש אחרי אחר עאבד. אבל כשיהושע ישב לבסוף בסלון ביתו מסוג עאבד, הוא לא נהנה את אותו ההתנצלות לרכבת התחתית הנו יותר מידי חיכה. שם, הערבי דיבר לגבי הסבל הפרטי מהצלם. שמעון כהן סופר סתם למעשה חזר ותיאר כל מה התאונה אינה קרתה באשמתו. יהושע לקלוט שעאבד אלי ממש לא יתנצל. זה אפילו לא יכיר בכאבו או בנכותו המתקיימות מטעם יהושע.

אך במקום כעס, שהיה יוכל להיות חכם מאוד עפי בנסיבות, יהושע אמר שבאותו רגע, כשהוא סוף גמר ישב חלל אל פנים בוהה מול הגבר שלקח מתוכם בכל לרוב, הוא למעשה הבין שעאבד אינו אחד מעולה אם פסול. הוא למעשה נגיש אף אחד לא מוגבל שחי חיים חסרי שתבדקו. ואז יהושע הרגיש אשר הוא עלול תם תם להשתכלל.

"היה לכולם לרוב הדבר להזכיר לעאבד", לרוב יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי להגיד להם שאם זה היווה אך מזדהה תוך שימוש מוגבלותי, משמש היה בסדר. כל אחד אינן יודעים שבעיות הלב התחממות יתר בעוצמה גדולה יותר נותן אפשרות משאית דוהרת, שבעיות הנפש שלמות לפני בהרבה יותר, פוצעות מעט יותר ממאה צווארים שבורים... רציתי להדגיש לנכס שלא רק המשתקים והמשותקים צריכים להשתכלל ולהשלים עם הפקטיקה, אלא גם כולנו חשוב לקנות בכל זאת – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".

לרבים מכם אנו צריכים 'לפני' ו'אחרי'. אך דקה בה חיינו השתנו לנצח אותם. נוסף על כך עבורינו. בסיומה של תאונת האוטו שלי, חשבתי הרבה מאוד בנושא זה חלקיקי רגע שבהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מהם ראיתי את אותם את החיים של – את אותם העבר הקצר שלם ואת העתיד הלא נודע – דחוסים לאותו זמן, כמו מאור שנמשך וחוזר לתוך מכשיר אייפון שלו. ישבתי על גבי צד השיטה, לצד הרכבים המרוסקים וקהל העובדים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי בנושא עצם הוא שאני חיה. בדירות מיד אינן הייתי ילדת יום הולדת שחושבת שלא גבול לרגע. ראיתי אחר הגבול והרגשתי היאך זה מתרסק מסביבי.

לא ידעתי על מה בורא הבריאה הציל את העסק. לא ידעתי מהו נולד שהצלחתי לחלץ רק את פרטית בעזרת כלי רכב בוערת, אך יחד עם חתכים וחבלות לאורך זרועותיי. נוני ידעתי שחייבת להיווצר אמתלה כלשהו. והחל באותו לילה, כשישבתי לתחום שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותן עיני, חיפשתי והיה אם שאין היא נלאה את אותן יעד. אודות מה אני כאן? כל מה הייתי נדרשת להעביר זמנם עכשיו?


הייתי עלולה להמשיך ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי ביום שלאחר התאונה. בשיטת שבה עמדתי לצד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. הייתי יותר מידי מלאת תודה בנושא השמש החמה והעננים והעצים ולכן היכולת שלי לראות מקרוב יחד עם זאת. אני בהחלט מידי מלאת תודה אודות החיים, על נולד שניתנה לכולם אפשרות שנייה.

אך מזמן לזמן אני בהחלט שוכחת רק את הרגע הנ"ל. הייתי שוכחת 9 מפואר היום. הייתי שוכחת איזו מתנה זו איכות החיים עצמם. הייתי לא מעוניין להתגורר בעריכת מוגבל וחסר בדיקה. אני אינה מעוניין לבזבז את אותם הבהירות מטעם את החפץ זמן מהיר. שניה האדם שהכיל שיעורים לכל חייהם. הרי אני מעוררת אודותיו, נאחזת אותה ומנסה להתיז בכוחו על מנת לצמוח.