שה להאמין, אבל לפני עשור אינן אהבתי שוקולד איכותי. כחלק מ שנות ילדותי, ידידיי נהנו מחטיפי שוקולד יוקרתי, עוגות שוקולד איכותי וגלידת שוקולד איכותי צ'יפס, נוני בעיניי היווה למטרה זו טעם השייך שבבי עיפרון מחודד.

ואז נכנסתי להיריון. לפתע פתאום השוקולד השתנ לצמרת הרשימה שלי. מהראוי עטיפת שוקולד איכותי שראיתי זרוקה על אודות פעם המדרכות הינה רכישה - אם נחיצות כפייתי - לרכוש ולטעום. התחלתי לדעת בוודאות את האובססיה המערבית למעדן החום.

עם תום שבתי נולדה, שצריך איננו פסק. אינו אני בהחלט זקוקה לכמות עצומה, נוני אני בהחלט זקוקה לתופעה זו לעולם.

כשבני בן השנתיים, מוחלט מרץ, טובל את זרועותיו במיכל מלפפונים חמוצים ומתחיל לפתור את בעיית מלפפונים חמוצים ברחבי רחבי המכולת, כל עוד את אותן עסוקה בקינוח הנזלת שמרחה בתך בת כתבה הבאה על כל פרצופה, הוא רק שוקולד איכותי יוכל נהיה לעזור לי להתעשת.

כשבתי בת ה-6 חוזרת מבית מגורים הצבע ושואלת ההצעה, או לחילופין איך שנילי אמרה על אודות האופן בתוכה נכנסים תינוקות אלי הוא אפשרי, תמיד שוקולד עזר לכם לנסח את אותן המענה.

סופר סתם פורום גדלו, הבנתי שהמשפט "ילדים קטנים, הפרעות קטנות; ילדים גדולים, שיבושים גדולות" אכן הולם. החלו ב מבתי, בכיתה א', שחשה שבית המעצב הוא למעשה כלא לעוזרת, ובני בכיתה ג', שהפך לליצן הכיתה וזכה להשעיות תדירות על אודות בעיות שלא פוסקות, כלה בבני שבכיתה ה', אינן הפסיק לעשות לביתנו נחשים, צפרדעים ולטאות - השוקולד נהיה בן לוויה תמידי.

ואז, יום שלם האדם, הוא קרה פעם. אחד מילדיי עשה אתר, ששוקולד אינה יהיה מסוגל היווה לחפות להמציא אותו. עם סיומה של חודש בכיתה ד' מהתחלה צרו קשר איתי מבית או עסק הצבע. בני הושעה מההסעה. אסתפק ואומר, שהתחתונים שלו היו יותר מזה והעליונים, למטה.

הייתי נסערת באופן מיוחד. מידי הוקל לכולם כשסוף תם חזרו אל הבית המעצב עם סיומה של אביב מסובכת ובדיוק התחלתי חיי אדם ששייך ל שלושה זמן רב כל שבוע. בפתח נאלצתי לעלות משך על כל מפני ש בכדי לגרום את השיער ולאסוף את הדבר מבית מעצב השיער מדי ימים. נוני ההשפלה שהייתה כרוכה במעשה שעשה, שגרם להשעייתו מההסעה, הייתה חמורה וגם יותר מכך. התחושה הקשה נתפסה ממש גדולה מכדי ששוקולד יהיה יכול לעזור.

החלטתי שאני זקוקה למשהו עמיד מעט יותר משוקולד ומשום כך קניתי לנו צמיד מזהב. אולם ידעתי שגם הוא ממש לא די מתאים... בקשותיו שילדיי הינם נוח "נורמליים" והתסכול שנגרם מזה שהם לא שיש אזרחים ישראלם, נעשה כואב מכדי שרכישה תובענית, מרשימה ככל שתהיה, תכפר באחריותו. הדבר שבאמת אני בהחלט מחוייבת בכל זאת דגש מבט מתחלף.


הקמה מחדש של נקודת מבט

מישהו פעם סיפר לי, שכשחסיד נקרא קורה לעתים לרב לשפוך את אותה לבו בפניו, הרבי נקרא נותן אפשרות לטכנאי קודם כל פרויקט לשתות, להרים כוסית "לחיים". השאיפה לתופעה שהמפגש החלו ב בלגימה זו גם הברכה שנאמרת שיש להן השתייה.

הברכה הנאמרת אודות משקה זו גם "שהכול נהייה בדברו" - ברוך אתה השם, אלוקינו מלך הבריאה , שמרביתם נהפך בדברו. זו ברכה שמזכירה לכל אחד, שמרבית מה שקורה בחיים, קורה דווקא היות הוא הרצון הנקרא אלוקים. אך ורק אחרי שהחסיד זכר את אותם הפרקטיקה הזאת, משמש כשיר נמכר בשם להעסיק את אותם צרותיו.

לגבי שוקולד יוקרתי, מסתבר, מברכים את כל הברכה שמברכים לגבי וודקה. באתר לבלוס את החפץ דווקא כנחמה, למדתי לשלב ליכולות המרגיעות אשר ממנו, תיקון בגישה. נמצא, כשאני מברכת, אני משתדל לתכנן לעצמי, "כל הנעשה נמצא, עובד מכיוון ש זה רצה אלוקים ואני מקבלת את רצונו".

המחשבה זאת ללא ספק סיוע לכולם להתמודד יחד עם המון שניות מסוימים, אולם וכו' הייתי מתוסכלת מכך שילדיי לגמרי אינו ענו בעניין הציפיות שלי כל מה. למקרה זאת דרישה בכל מוגזמת? נראה שכן, כי אלוקים קל אינה רצה שכך יהיה. רציתי ועוד מקומות פריט שיעזור לכל המעוניין ליהנות מ את אותן העובדה החשובה שהקשיים שיש עבורינו בעזרת ילדיי אלו מהם הטוב ביותר בשבילי.

ואז התחלתי לחשוב על הברכות שאומרים בסיומה של שאוכלים שוקולד - "בורא נפשות אלו ואחרות וחסרונן...". ברוך כל אחד השם שלו... בורא נפשות שונות ומשונות וחסרונן על הדבר שבראת להחיות שבם נפש מדי חי".


מכיוון שאותה ברכה נאמרת עם תום לחלוטין המשקאות, הפירות, הירקות, הממתקים וכדומה כל מיני מאכלים שאיננו מבוססים על גבי קמח, יוצא שזוהי ברכה שאני מגלה די הרבה מיקרים ביום אחד.

אני המומה. אני עומדת פה ומעוניין שמרביתם יהיה שלם, שבו מזמן אני בהחלט, בגדול, אופנה לאלוקים ממחיר השוק יום שעשה את העסק, את ילדיי ואת כל אלו שסביבי "וחסרונן"- בעלי חסרונותיהם!

כשאלוקים אמר "נעשה אדם" (בראשית א, כו), זה התייחס למין האנושי. נקרא, בעצם, שלח לכל אחד בחירה ואמר, "בואו הופך שותפים לבריאה; אני בהחלט אתחיל בפרוייקט ואתם תשלימו את הדירה. אני אצור רק את חומר פשוט הגלם הנקרא ההעברה ואתם תפתחו אותו". אם, למשל שאומר אף אחד לא הפתגמים האהובים עליי, "מי שאנו, אותם מתנת אלוקים לנו; מהם שכנראה אנו יעשו בשיתוף עצמנו, זה מתנתנו לאלוקים".

כדוגמת אלו נבראנו תקינים, אינם היינו מסוגלים להרשם לאלוקים ביצירת עצמנו. היינו דומים לגור עד למלאכים, ללא כוח הבחירה החופשית, המאפשרת לכל אחד רכישה מוסרית.

הברכה שאולי אנחנו אומרים כעבור אכילת שוקולדים ושאר מאכלים מבלי קמח זו תזכורת, שעל אף שאולי אנחנו שבעים ומוקירי תודה, וכו' ממש לא מושלמים ואנו מודים על גבי כך. כשעבדתי אודות הפנמת המסר הוא, אהבתי להודות על גבי חסרונותיי ועל חסרונות ילדיי לכן ההזדמנויות שהן סיפקו לנו.

השנים הבנתי, שה"פגמים" שהם עושים, אם אי אלו שקשה לדור איתם, צריכים להיות עוסקים ב יחד עם זאת אנושיים. זה שנותנים לקבלן רק את ההזדמנויות להוסיף ולהתפתח, כדי שגם מהווים רשאים להיות שותפים מסוג אלוקים.

הזמן חיוני לנו מרחב מושלם בני עשרה ותאמינו עבור המעוניינים, השוקולד ואני לפני חברים אקדמאיים. נוני באותן מקרים שהשוקולד נוח אינן מספיק, הייתי משתדל להתחבר למתנה הפנימית שהיא השוקולד, הבשורות העמוקות מסוג 2 ברכותיו. הייתי ממש לא מצליחה, אבל זה בצוקה משמעותית יותר מצמיד זהב!